מסכת תמורה

פרק ו


(א) כל האסורין על גבי המזבח
אוסרים כל שהן
הרובע והנרבע והמקצה והנעבד
והאתנן והמחיר
והכלאים והטרפה ויוצא דפן


איזה הוא מקצה
המקצה לעבודה זרה
הוא אסור ומה שעליו מתר


איזהו נעבד
כל שעובדין אותו
הוא ומה שעליו אסור
זה וזה מתרין באכילה


A
(ב) איזהו אתנן
האומר לזונה
הא ליך טלה זה בשכריך
אפלו מאה כלן אסורין
(וכן) האומר לחברו
הא לך טלה זה
ותלין שפחתך אצל עבדי
רבי אומר אינו אתנן
וחכמים אתנן
B
(ג) איזהו מחיר כלב
האומר לחברו
הא לך טלה זה תחת כלב זה
וכן שני שתפין שחלקו
אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב
שכנגד הכלב אסורים שעם הכלב מתרים


אתנן כלב ומחיר זונה
הרי אלו מתרים
שנאמר שנים ולא ארבעה
ולדותיהן מתרים
שנאמר הן ולא ולדותיהן


A
(ד) נתן לה כספים
הרי אלו מתרין
יינות שמנים וסלתות
וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח
אסור
B
נתן לה מקדשין
הרי אלו מתרין
עופות הרי אלו אסורין
שהיה בדין מה אם המקדשין
שהמום פוסל בהם
אין אתנן ומחיר חל עליהם
עופות שאין המום פוסל בהן
אינו בדין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהן
תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף


(ה) כל האסורים על גבי המזבח
ולדותיהן מתרים
ולד טרפה
רבי אליעזר אומר לא יקרב על גבי המזבח
וחכמים אומרים יקרב


רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר
כשרה שינקה מן הטרפה
פסולה מעל גבי המזבח


כל הקדשים שנעשו טרפה
אין פודין אותם
שאין פודים את הקדשים
להאכילן לכלבים