מסכת תמורה

פרק ב


(א) יש בקרבנות היחיד
מה שאין בקרבנות הצבור
ויש בקרבנות הצבור
מה שאין בקרבנות היחיד
שקרבנות היחיד עושים תמורה
וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה
קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות
וקרבנות הצבור אינן נוהגין אלא בזכרים
קרבנות היחיד
חיבין באחריותן ובאחריות נסכיהם
וקרבנות הצבור אינן חיבין
לא באחריותן ולא באחריות נסכיהן
אבל חיבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח


יש בקרבנות הצבור
מה שאין בקרבנות היחיד
שקרבנות הצבור
דוחין את השבת ואת הטמאה
וקרבנות היחיד אינן דוחים
לא את השבת ולא את הטמאה
אמר רבי מאיר
והלא חבתי כהן גדול ופר יום הכפורים
קרבן יחיד ודוחין את השבת ואת הטמאה
אלא שזמנן קבוע


(ב) חטאת היחיד שכפרו בעליה מתה
ושלצבור אינה מתה
רבי יהודה אומר תמות
אמר רבי שמעון
מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת
ובחטאת שמתו בעליה
ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור
אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתה
ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור


(ג) חמר בקדשים מבתמורה
ובתמורה מבקדשים
שהקדשים עושים תמורה
ואין תמורה עושה תמורה
הצבור והשתפין
מקדישים אבל לא ממירים
ומקדישים אברים ועברים
אבל לא ממירים


חמר בתמורה
שהקדשה חלה על בעלת מום קבוע
ואינה יוצא לחלין להגזז ולהעבד
רבי יוסי בר יהודה אומר
עשה שוגג כמזיד בתמורה
ולא עשה שוגג כמזיד במקדשים


רבי אלעזר אומר
הכלאים והטרפה ויוצא דפן
טמטום ואנדרוגינוס
לא קדשים ולא מקדישים