מסכת מנחות

פרק ו

1
(א) אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים
מנחת הסלת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין
מנחת גוים מנחת נשים מנחת העמר מנחת חוטא ומנחת קנאות
רבי שמעון אומר
מנחת חוטא שלכהנים נקמצת והקמץ קרב לעצמו והשירים קרבים לעצמן


(ב) מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים למזבח
ואין בהם לכהנים
בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים


שתי הלחם ולחם הפנים לכהנים
ואין בהם למזבח
ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח


(ג) כל המנחות הנעשות בכלי
טעונות שלש מתנות
שמן
יציקה
ובלילה
ומתן שמן בכלי קדם לעשיתן
והחלות בוללן
דברי רבי
וחכמים אומרים סלת
החלות טעונות בלילה
הרקיקים משוחים
כיצד מושחן
כמין כי
ושאר השמן נאכל לכהנים


(ד) כל המנחות הנעשות בכלי
טעונות פתיתה
מנחת ישראל
כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל
מנחת כהנים
כופל אחד לשנים ושנים לארבעה
ואינו מבדיל
מנחת כהן המשיח לא היה מכפלה
רבי שמעון אומר
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח
אין בהם פתיתה מפני שאין בהם קמיצה
וכל שאין בהם קמיצה אין בהם פתיתה
וכלן כזיתים


(ה) כל המנחות
טעונות שלש מאות שיפה
וחמש מאות בעיטה
והשיפה והבעיטה בחטים
רבי יוסי אומר אף בבצק


כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחבתי כהן גדול
שהם באות שתים עשרה
דברי רבי יהודה
רבי מאיר אומר
כלן באות שתים עשרה
חוץ מחלות תודה והנזירות שהן באות עשר עשר


(ו) העמר היה בא עשרון משלש סאין
שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין
לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין

5
(ז) העמר היה מנפה בשלש עשרה נפה ושתי הלחם בשתים עשרה ולחם הפנים באחת עשרה
רבי שמעון אומר
לא היה לה קצבה אלא סלת מנפה כל צרכה היה מביא
שנאמר ולקחת סלת ואפית אתה שתהא מנפה כל צרכה