2א
המקדיש את שדהו בשעת היובל
נותן בזרע חמר שעורים
חמשים שקל כסף
היו שם נקעים עמקים עשרה טפחים
או סלעים גבוהים עשרה טפחים
אין נמדדים עמה
פחות מכאן נמדדים עמה | 2ב
הקדישה שתים או שלש שנים לפני היובל
נותן סלע ופנדיון לשנה
אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה
אין שומעין לו
אלא נותן את כלו כאחד | 2ג
(ב) אחד הבעלים ואחד כל האדם
מה בין הבעלים לבין כל האדם
אלא שהבעלים נותנים חמש
וכל אדם אינו נותן חמש |
3א
(ג) הקדישה וגאלה
אינה יוצאה מידו ביובל
גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל
גאלה אחר או אחד מן הקרובים
וגאלה מידו
אינה יוצאה מידו ביובל
גאלה אחד מן הכהנים
והרי היא תחת ידו
לא יאמר
הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל
והרי היא תחת ידי
הרי היא שלי
אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים | 3ב
(ד) הגיע היובל ולא נגאלה
הכהנים נכנסים לתוכה
ונותנים את דמיה
דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר
נכנסין אבל לא נותנין
רבי אליעזר אומר
לא נכנסין ולא נותנין
אלא נקראת שדה רטושים
עד היובל השני
הגיע היובל השני ולא נגאלה
נקראת רטושי רטושין
עד היובל השלישי
לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה
עד שיגאלנה אחר | 3ג
(ה) הלוקח שדה מאביו
מת אביו ואחר כך הקדישה
הרי היא כשדה אחזה
הקדישה ואחר כך מת אביו
הרי היא כשדה מקנה
דברי רבי מאיר
ורבי יהודה ורבי שמעון אומרים
כשדה אחזה שנאמר
ואם את שדה מקנתו
אשר לא משדה אחזתו
שדה שאינה ראויה להיות שדה אחזה
יוצאת זו
שהיא ראויה להיות שדה אחזה |