מסכת ערכין

המשנה כדרכה

פרק ו

1
(א) שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב

2א
המקדיש נכסיו
והיתה עליו כתבת אשה
רבי אליעזר אומר
כשיגרשנה ידיר הנאה
רבי יהושע אומר
אינו צריך
כיוצא בו אמר רבן שמעון בן גמליאל
אף הערב לאשה בכתבתה והיה בעלה מגרשה
ידיר הנאה
שמא יעשה קנוניא על נכסיו שלזה ויחזיר את אשתו

2ב
(ב) המקדיש נכסיו
והיתה עליו כתבת אשה ובעל חוב
אין האשה יכולה לגבות כתבתה מן ההקדש
ולא בעל חוב את חובו
אלא הפודה פודה
על מנת לתן לאשה כתבתה ולבעל חוב את חובו
הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה
מוסיף עוד דינר ופודה בו את הנכסים הללו
על מנת לתן לאשה כתבתה ולבעל חוב את חובו

3
(ג) אף על פי שאמרו חיבי ערכין ממשכנין אותן
נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש ומטה מצעת וסנדלין ותפלין
לו אבל לא לאשתו ולא לבניו
אם היה אמן נותנין לו שני כלי אמנות מכל מין ומין
חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות
רבי אליעזר אומר
אם היה אכר נותנין לו את צמדו חמר נותנין לו את חמורו
(ד) היה מין אחד מרבה ומין אחד מעט
אין אומרים לו למכור מן המרבה ולקח לו מן המעט
אלא נותנין לו שני מינין מן המרבה וכל שיש לו מן המעט

4א
המקדיש את נכסיו מעלין לו את תפליו

4ב
(ה) אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו
אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו
ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן

5
אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח
שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא מנה
וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס משבחת היא
וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא
אין להקדש אלא מקומו ושעתו